חנה בילו נולדה ביום כ"ד בתשרי תרפ"ג (16 באוקטובר 1922) בעיר קרקוב שבפולין.ב-1935 עלו חנה ואימה לארץ, על-פי הזמנת אחיה, שעלה כשנתיים לפניהם.
חנה החלה את פעילותה באצ"ל בסוף שנות השלושים. לאחר הפילוג באצ"ל (שבעקבותיו הוקם הלח"י), השתתפה בקורס מפקדים שעליו פיקד ירחמיאל הלוי, ואחר כך מונתה כמפקדת כיתה. כשבעלה יהודה בילו ז"ל (ראה עליו בנפרד) היה עצור במחנה המעצר בלטרון, העבירה חנה הודעות מחתרתיות כלליות דרכו וממנו, בעת ביקורה אצלו. באחד מביקוריה, למשל, העבירה הודעה שמסר לה ראש מטה האצ"ל חיים לנדאו כי בתחתית חבית הזיתים המועברת לעצירים מוטמנים כלי פריצה שיוכלו לסייע בהכנות לבריחה. כן העבירה לבעלה חומר מחתרתי שהוסתר לפעמים על גופה של בתם הפעוטה. ליהודה, שהיה ה"סופרווייזר" של המחנה, הייתה הפריבילגיה לחבק את בתו בעת ביקוריה, ותוך כדי החיבוק הכניס את ידו לכיס הבת ושלף משם את החומר.
עם ראשית ההתפרעות הערבית בעקבות החלטת האו"ם על חלוקת ארץ-ישראל עמדה חנה בראש יחידה חדשה של בוגרים שנקראה "קשישים". שלוש כיתות של נשים, רובן נשואות ואף אימהות לילדים, היו ביחידה זו.. תפקידן היה להעביר הודעות, ציוד ואוכל בין העמדות בגבול תל-אביב-יפו ולהגיש בבית החולים פרויד טיפול ראשוני לפצועים.
ב-1949 נולד בנה דודי, וחנה החליטה כי תתמסר לטיפול בו ובאחותו. יהודה בעלה עבד בעיריית תל-אביב-יפו.
ב-1955 נשלחו יהודה וחנה מטעם בית"ר והסוכנות היהודית לדרום-אפריקה ולרודזיה, לעבודה חינוכית בתנועת בית"ר שם.
עם חזרתה ארצה החלה חנה לעבוד כמזכירה בכירה בלשכת המסחר. כ-30 שנה התמידה בעבודה זו עד שפרשה לגימלאות.
יחד עם בעלה ז"ל הצטרפה חנה למסדר על-שם זאב ז'בוטינסקי, ושניהם התבלטו כפעילים בו.
במקביל לעבודתה ולפעילותה במסדר, למדה חנה ציור, תחביב שבו היא מוסיפה לעסוק ובגינו אף זכתה בפרס ראש העיר בתחרות ציור לגמלאים. כן נמנתה במשך כ-18 שנה עם מתנדבי יע"ל (=יד עזר לחולים) שבבית החולים איכילוב בתל-אביב, וסייעה לחולים כמיטב יכולתה. היא גם משתתפת בקורסים בתנ"ך ובפילוסופיה יהודית באוניברסיטת תל אביב.
חנה, אלמנת יהודה בילו ז"ל, היא אם לשני ילדים, סבתא לשישה נכדים וסבתא רבתא לארבעה נינים.
חנה ממשיכה להתגורר בתל אביב.